<h1>האגור סימן רי"ד</h1>
<h2>דף לז.</h2>
והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן ומברכין עלייהו המוציא בקבע סעודתייהו עלייהו פי' ר"י לחמניות אובליא"ש בצק הנילוש בבצים ונאפה בין שני ברזלים. ואינו נראה שהרי ר"ת היה רגיל לפסוק שהם לחם גמור וחשובין תחילתן וסופן עסה. ויש לפרש דלחמניות הם ניבלו"ש והם רכים מאד ולישתן רכה. ואומר ר"ת שאין מברכין עלייהו המוציא שהרי תחלתן סופגנין וגם סופן ולא חשיבן עסה דאין להם תוריתא דנהמא, ונכון להחמיר שלא לקבוע סעודתו עליהן בלי לחם לפי שדומה שלא די בברכת בורא מ"מ. מיהו אר"י דנכון לברך על הניבל"ש בתוך הסעודה לפניהן ולא לאחריהן ולא כפירש"י שמוקי לה בלי סעודה. ולפי הענין לחמניות הם ניבל"ש ולחמניות ופת הבא בכסנין חדא מלתא הוא פי' הר"ר אלחנן תוספות פ' כיצד מברכין. ומיהו בוורמליי"ש אע"פ שתחלתן עיסה אין מברכין עלייהו ברכת המוציא משום דליכא עלייהו תורתי' דנהמא אך בחלה חייבין לפי שחייבין עלייהו חלה בעודו עיסה. מיהו רבינו יחיאל היה מסופק בדבר לענין חלה לפי שאינן רגילין לבשלן כשיעור חלה אע"פ שבשעת לישה היה בה שעור חלה, דשמא יש לדמות לעושה עיסה כדי לחלקה בצק דפטורה מחלה, והיה מורה להפריש חלה בלי ברכה. הנה פירשתי תחלתן עיסה וסופן סופגנין לפי דברי ר"ת אבל לפי פירוש רבינו שמשון משנ"ץ דפירש על הירושלמי דמסכת חלה תחלתו עיסה וסופו סופגנין חייב. היינו בנמלך אחר הלישה לעשותה סופגנין אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותה כענין [סופגנין] הוי תחלתו וסופו סופגנין ופטור. ולפי פי' זה פרטא"ש ורישול"ש פטורות פי' קרישונ"י וומיצל"י בלע"ז ומורי הרב ר' יחיאל היה נוהג כר"ת. ההגהה בסמ"ק.
